גזר דין בתיק ת"פ 26612-05-11

מעשי הנאשמת

1.         במהלך השנים 2002-2006 עבדה הנאשמת כפקידת דואר בסניף הדואר המרכזי ברחובות. במסגרת תפקידה הייתה הנאשמת אחראית על טיפול בדברי הדואר הרשומים שהגיעו לסניף.

2.         במהלך עבודתה בסניף הדואר בתקופה המתוארת, נהגה הנאשמת לפתוח חבילות ומעטפות שהגיעו לידיה במסגרת עבודתה, בתדירות יום-יומית, ובהיקף של כ-5 חבילות או מעטפות ליום. 

בתקופה המתוארת, באופן שיטתי ויום יומי, גנבה הנאשמת מתוך דברי הדואר, כסף מזומן רב וכן תווי קניה, בסכומים המגיעים לאלפי שקלים, שאינם ידועים במדויק. הנאשמת עשתה שימוש בתווי הקניה לצרכיה הפרטיים.

בנוסף, גנבה הנאשמת מתוך דברי הדואר שהגיעו לידיה מוצרים וחפצים שונים.

הפירוט שיובא להלן טרחני במקצת, אך יש בו כדי להצביע על מניעי הנאשמת, ועומק הזלזול שלה באמון שניתן בה.

בין היתר, גנבה הנאשמת מוצרי חשמל, לרבות 12 מכשירי רדיו, 5 מכשירי עיסוי, 4 מצלמות, 2 שואבי אבק, 3 מכונות קפה, 4 מכונות גילוח, מחשבונים, 2 מקדחות, מטענים למכשירים חשמליים ועוד; מוצרי  קוסמטיקה וביניהם 8 סטים למניקור; שעוני קיר ושעונים שולחניים; מוצרי מטבח, וביניהם 2 סטים של סכינים; תכשיטים, ציוד משרדי ומוצרים נוספים (ספרים, דיסקים, מצעים, אולרים, מברגים ועוד).

העבירה

3.         על יסוד הודאתה בעובדות המתוארות, במסגרת הסדר טיעון על דרך הטווחים, הורשעה הנאשמת, בעבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 (2) ו/או (3) יחד עם סעיף 383 לחוק העונשין.

הסדר הטיעון

4.         על פי ההסדר, הגבילה התביעה עתירתה ל-6 חודשי מאסר, שתיבחן אפשרות ריצויים בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר מותנה וקנס, ואילו ההגנה עתרה להטלת 3 חודשי מאסר שתיבחן אפשרות ריצויים בדרך של עבודות שירות.

5.         התביעה נימקה עמדתה העונשית המקלה בעיקר בשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום, כ- 5 שנים לאחר מועדי העבירות האחרונות.

אין חולק שהשיהוי נבע מכשלים  ברשויות האכיפה, כפי שיפורט להלן: בעקבות תלונות אודות היעלמות תווי קניה נפתחה חקירת משטרה. במסגרת החקירה הותקנו מצלמות בסניף הדואר. בעקבות זאת, ולאחר חשיפת מעשיה, כבר בחודש דצמבר 2006, הודתה הנאשמת במעשים.

            תיק החקירה הגיע לפרקליטות כבר בחודש מאי 2008. בחודש אפריל 2009 הורתה הפרקליטות על השלמת החקירה. בסופו של דבר, על בסיס חומר הראיות הקיים - הכולל, בין היתר, את הודאת הנאשמת ( נ/1) ולא כולל את הקלטות בהן הונצחו מעשיה - הוגש כתב האישום.

            ב"כ התביעה הסבירה את השיהוי ב"עומס עבודה בפרקליטות".

6.         ההגנה הוסיפה, כי ההסדר סביר בשל ויתורה של הנאשמת על טענת "הגנה מן הצדק" שלהערכתה, טובים היו סיכוייה להתקבל וכן לאור הודאת הנאשמת, כבר בחקירתה במשטרה, באופן המלמד על פי הטענה על היעדר אורח חיים עברייני, החיסכון בהעדת לא מעט עדים ונוכח נסיבותיה האישיות של הנאשמת ובעיקר, עברה הנקי ונכות בשיעור 100% של בעלה.

דיון והכרעה

7.         על בית המשפט לשקול האם הסדר הטיעון עומד "במבחן האיזון" דהיינו, האם נשמר האיזון הראוי, בין טובת ההנאה שהוענקה לנאשמת, במסגרת ההסדר, אל מול האינטרס הציבורי שבקיומו (ראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577).

8.         מעשי הנאשמת חמורים, והתנהגותה מכוערת ומקוממת.